<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג — דפוס אמשטרדם סימן נ"א</h1>
<h2>דף יד:</h2>
שאלה. ועל האשה שעושה צרכיה ומוצאה דם, גם בתר דתמו מיא מוציאה דם ע"י קינוח עכ"ל. וכתבת שרבותינו מקלוניא נראה להם להתירה, כרבי יוסי דאמר (נ"ט ע"ב) בין עומדת בין יושבת טהורה. (תשובה) לא מבעיא בהא דחזיא בתר דמתמו מיא וע"י קינוח דטמאה אפילו לרבי יוסי, דע"כ לא קאמר רבי יוסי טהורה אלא נמצא דם על המים. תדע דאפילו באיש ואשה שעושים צרכיהם בספל קתני (שם) ונמצא דם על המים רבי יוסי מטהר, ודוקא על המים, אבל ע"י קינוח נמצא דם על העד לא. ובגמרא משמע הכי, דפריך ודלמא בתר דתמו מיא אתי וכו', מכלל דאי ידעינן בודאי דבתר דתמו מיא אתא, טמאה לכ"ע אפילו כי נמצא על המים, כ"ש ע"י קינוח. והא דלא קתני ברישא ונמצא דם על המים, יגיד עליו ריעו, קתני לה בסיפא וכ"ש ברישא, דאפילו בסיפא לא מטהר רבי יוסי לכתחלה אלא על המים, וביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל. וכן משמע הלשון, דלא קתני אידי ואידי בספל שעשו צרכיהן בספל ונמצא דם על המים, שמע מינה דהכי קאמר רבי יוסי, עשו צרכיהן בשפת הספל ונמצא דם באמצע המים ע"י זינוק, בההוא דוקא מטהר ר"י לכתחלה, אבל בלא זינוק לא, וכ"ש באשה לחודה. וכמה פעמים תמהתי על ספרי פסקים שהביאו דברי ר"י ופסקו כמותו, ולא ירדו לחלק בדבריו כלל, כי לכאורה ראוי להחמיר אף לר' יוסי, דדלמא בתר דתמו מיא אתא, אא"כ יושבת ע"ג הספל ומזנקת, לפירוש שפירש ר"י דכולה מתניתין במזנקת דוקא, ולפ"ז מצינן למימר דכי היכא דר"מ לא מטהר ביושבת אלא במזנקת, לר' יוסי נמי, כ"ש בעומדת, דלכאורה משמע דלא פליג כלל ביושבת, ואי לר"מ דוקא במזנקת ואי לר' יוסי אף בלא זינקה, הרי ביושבת נמי איכא פלוגתא. ומיהו האי מצינן למימר כיון דמתניתין לא איירי אלא בזינוק, א"כ ביושבת דמתניתין דלא איירי אלא בזינוק ליכא פלוגתא, ומיהו ביושבת שאין מזנקת דלא איירי מתניתין מצינן למימר דאיכא פלוגתא, דר"מ דמטמא בעומדת אע"פ שמזנקת דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא ה"ה איפכא, ולרבי יוסי דמטהר בעומדת דמזנקת כיון דאיכא חדא לטיבותא, ה"נ ביושבת שאינה מזנקת, או דלמא טעמא דרבי יוסי דאין דרך דם נדה לבא עם מי רגלים כלל, ובכל ענין מטהר בנמצא על המים, ואפילו בתרתי לריעותא.
מיהו לפיר"ח דפירש ה"מ בדיעבד כו' דברישא דחדא ספיקא היא לא מטהרינן אלא בדיעבד, דלא מטהרינן לכתחלה, א"כ מצינן למימר דגם לבעלה נמי לא מטהרינן לה לכתחלה, כיון דאפשר לה לטבול לאחר ז'. ואפשר כי ספרי פסקים המתירין אפילו לכתחלה, שמא ר"ל דלבעלה כמו דיעבד דמי, וחלוק דיעבד ולכתחלה היינו לענין טהרות, לעסוק בטהרות לכתחלה, שאם לא תעסוק בטהרות מה בכך, אבל לבעלה כדיעבד דמי, ולא אסרינן לה בשעת עונה שהיא מצוה. ולבי מהסס לפירוש שפירשו התוס' בפרק כל היד (י"ד ע"ב) גבי בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא וכו', דלמסקנא דמסיקנא כשטימא ר"מ משום נדה מצינן למימר לפר"ח דלר"י דאמר טהורה משום נדה ומטמא משום כתם כרבי חייא, כדי שלא יהו שלש מחלוקת בדבר, דר"מ מטמא משום נדה, ורבי חייא משום כתם, ואי רבי יוסי מטהר לגמרי באשה שעושה צרכיה ובדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא, דתלמודא מדמי להו התם להדדי, אם כן הוי ליה שלש מחלוקת בדבר. ואם כן לפי זה כיון דלרבי יוסי טמאה משום כתם, ראוי לחוש אף לבעלה, לפי שלשון כתם משמע בין לטהרות בין לבעלה. סוף דבר כשראתה דם על המים איני אומר בה לא איסור ולא היתר, איסור איני אומר בה, שמתוך ספר הפסקים דלא פליג נראה שדעתם להתיר בכל ענין, ואע"פ שלבי מהסס מ"מ כיון דכתמים דרבנן ולא אמרו להחמיר אלא להקל כדאי לסמוך עליהם, והיתר איני רואה בו מטעמא דפירשתי כו', והשומע ישמע והחדל יחדל. מיהו בתר דתמו מיא וע"י קינוח, נראה דליכא מאן דשרי, כמו באשה זו ששאלת. מאיר ברבי ברוך שיחיה.
<h2>דף נט:</h2>
שאלה. ועל האשה שעושה צרכיה ומוצאה דם, גם בתר דתמו מיא מוציאה דם ע"י קינוח עכ"ל. וכתבת שרבותינו מקלוניא נראה להם להתירה, כרבי יוסי דאמר (נ"ט ע"ב) בין עומדת בין יושבת טהורה. (תשובה) לא מבעיא בהא דחזיא בתר דמתמו מיא וע"י קינוח דטמאה אפילו לרבי יוסי, דע"כ לא קאמר רבי יוסי טהורה אלא נמצא דם על המים. תדע דאפילו באיש ואשה שעושים צרכיהם בספל קתני (שם) ונמצא דם על המים רבי יוסי מטהר, ודוקא על המים, אבל ע"י קינוח נמצא דם על העד לא. ובגמרא משמע הכי, דפריך ודלמא בתר דתמו מיא אתי וכו', מכלל דאי ידעינן בודאי דבתר דתמו מיא אתא, טמאה לכ"ע אפילו כי נמצא על המים, כ"ש ע"י קינוח. והא דלא קתני ברישא ונמצא דם על המים, יגיד עליו ריעו, קתני לה בסיפא וכ"ש ברישא, דאפילו בסיפא לא מטהר רבי יוסי לכתחלה אלא על המים, וביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל. וכן משמע הלשון, דלא קתני אידי ואידי בספל שעשו צרכיהן בספל ונמצא דם על המים, שמע מינה דהכי קאמר רבי יוסי, עשו צרכיהן בשפת הספל ונמצא דם באמצע המים ע"י זינוק, בההוא דוקא מטהר ר"י לכתחלה, אבל בלא זינוק לא, וכ"ש באשה לחודה. וכמה פעמים תמהתי על ספרי פסקים שהביאו דברי ר"י ופסקו כמותו, ולא ירדו לחלק בדבריו כלל, כי לכאורה ראוי להחמיר אף לר' יוסי, דדלמא בתר דתמו מיא אתא, אא"כ יושבת ע"ג הספל ומזנקת, לפירוש שפירש ר"י דכולה מתניתין במזנקת דוקא, ולפ"ז מצינן למימר דכי היכא דר"מ לא מטהר ביושבת אלא במזנקת, לר' יוסי נמי, כ"ש בעומדת, דלכאורה משמע דלא פליג כלל ביושבת, ואי לר"מ דוקא במזנקת ואי לר' יוסי אף בלא זינקה, הרי ביושבת נמי איכא פלוגתא. ומיהו האי מצינן למימר כיון דמתניתין לא איירי אלא בזינוק, א"כ ביושבת דמתניתין דלא איירי אלא בזינוק ליכא פלוגתא, ומיהו ביושבת שאין מזנקת דלא איירי מתניתין מצינן למימר דאיכא פלוגתא, דר"מ דמטמא בעומדת אע"פ שמזנקת דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא ה"ה איפכא, ולרבי יוסי דמטהר בעומדת דמזנקת כיון דאיכא חדא לטיבותא, ה"נ ביושבת שאינה מזנקת, או דלמא טעמא דרבי יוסי דאין דרך דם נדה לבא עם מי רגלים כלל, ובכל ענין מטהר בנמצא על המים, ואפילו בתרתי לריעותא.
מיהו לפיר"ח דפירש ה"מ בדיעבד כו' דברישא דחדא ספיקא היא לא מטהרינן אלא בדיעבד, דלא מטהרינן לכתחלה, א"כ מצינן למימר דגם לבעלה נמי לא מטהרינן לה לכתחלה, כיון דאפשר לה לטבול לאחר ז'. ואפשר כי ספרי פסקים המתירין אפילו לכתחלה, שמא ר"ל דלבעלה כמו דיעבד דמי, וחלוק דיעבד ולכתחלה היינו לענין טהרות, לעסוק בטהרות לכתחלה, שאם לא תעסוק בטהרות מה בכך, אבל לבעלה כדיעבד דמי, ולא אסרינן לה בשעת עונה שהיא מצוה. ולבי מהסס לפירוש שפירשו התוס' בפרק כל היד (י"ד ע"ב) גבי בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא וכו', דלמסקנא דמסיקנא כשטימא ר"מ משום נדה מצינן למימר לפר"ח דלר"י דאמר טהורה משום נדה ומטמא משום כתם כרבי חייא, כדי שלא יהו שלש מחלוקת בדבר, דר"מ מטמא משום נדה, ורבי חייא משום כתם, ואי רבי יוסי מטהר לגמרי באשה שעושה צרכיה ובדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא, דתלמודא מדמי להו התם להדדי, אם כן הוי ליה שלש מחלוקת בדבר. ואם כן לפי זה כיון דלרבי יוסי טמאה משום כתם, ראוי לחוש אף לבעלה, לפי שלשון כתם משמע בין לטהרות בין לבעלה. סוף דבר כשראתה דם על המים איני אומר בה לא איסור ולא היתר, איסור איני אומר בה, שמתוך ספר הפסקים דלא פליג נראה שדעתם להתיר בכל ענין, ואע"פ שלבי מהסס מ"מ כיון דכתמים דרבנן ולא אמרו להחמיר אלא להקל כדאי לסמוך עליהם, והיתר איני רואה בו מטעמא דפירשתי כו', והשומע ישמע והחדל יחדל. מיהו בתר דתמו מיא וע"י קינוח, נראה דליכא מאן דשרי, כמו באשה זו ששאלת. מאיר ברבי ברוך שיחיה.
